החלטה בתיק ק"ג 9835-09

1.         עניינה של תובענה זו הוא טענת התובעת כי נוסחת חישוב פנסיית נכות מלאה לאישה מפלה לעומת נוסחת החישוב של פנסיית נכות מלאה לגבר, מאחר שבעוד שלגבר הנוסחה מבוססת על גיל פרישה של 65 שנים, הנוסחה לאישה מבוססת על גיל פרישה של 60 שנים (הכוונה לגילאי הפרישה במועדים הרלוונטיים לתובענה).

            על רקע טיעון זה, מבקשת התובעת להכיר בה כתובעת ייצוגית.

            זהו לוז ההליך והמחלוקת הבסיסית בין הצדדים, והיא בעיקרה מחלוקת משפטית.

2.         לאחר שנשמעו עדויות הצדדים, הודיע בית הדין לצדדים כי הוא סבור שלאור השאלה המתעוררת בתיק זה, שהיא שוויון בגיל הפרישה בין נשים לגברים, יש מקום לצירוף נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן - הנציבות).

3.         הצדדים הגישו טענותיהם בנושא ולאחר שקילתן, נקבע כי בשים לב לשאלות העקרוניות המתעוררות בתיק זה, ומאחר שהתובעת מבקשת כי תביעתה תוכר כתובענה ייצוגית, יש להורות לנציבות להגיש עמדתה בתיק בשאלה המשפטית שבמחלוקת.

            עוד נקבע כי עמדת הנציבות דרושה בשים לב לתפקידה על פי סעיף 18ח' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 וכן כי מתבקשת עמדה משפטית (ההדגשה במקור - ד.ו.) וזו יכול שתוגש בכל שלב, גם לאחר שהעדים נחקרו על תצהיריהם.

            גם לאחר בקשה לעיון חוזר בהחלטה, היא נותרה על כנה.

4.         על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ובית הדין הארצי דחה את הבקשה, בקבעו לגופם של דברים את הדברים הבאים:

"השאלה המשפטית המתעוררת בתיק נוגעת לסוגיה של שוויון בזכויות הפנסיה בין נשים לגברים. אשר על כן, אין כל פסול בהחלטת בית הדין האזורי אשר ביקש את עמדתה של הנציבות, לצורך השלמת התמונה המשפטית טרם מתן פסק הדין. זאת מצד גוף אשר מטרתו, על פי סעיף 18ח לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, היא "לקדם את ההכרה בזכויות לפי חקיקת השוויון בעבודה ואת מימושן". אמנם, השאלה המשפטית הספציפית ששנויה במחלוקת בין הצדדים אינה עוסקת באופן דווקני ב"חקיקת השוויון בעבודה" כפי שמוגדרת בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. אולם, אין בכך כדי לבסס טענה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית הדין האזורי. לא שוכנענו מטענותיהם של ב"כ המבקשת כי נפל פגם בכך שבית הדין האזורי מבקש מגוף ציבורי, בעל התמחות בנושא השוויון בעבודה, להגיש את עמדתו לבית הדין בשאלה השנויה במחלוקת העוסקת בשוויון בין נשים לגברים בהוראות תקנון פנסיה. כמו כן, חזקה כי יתאפשר לבאי כוח הצדדים להגיב לאמור בנייר העמדה מטעם הנציבות, ואין בכך כדי לפגוע בזכות מזכויות הצדדים או ליצור עיוות דין כלשהוא.

5.         לאחר ההחלטות שניתנו, המדינה ביקשה ארכה להגשת עמדת הנציבות.

6.         בין לבין ביקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט" עמותת המשפט בשירות הזקנה" (להלן - העמותה). בקשה זו נדחתה בנימוק שההליך אינו עוסק רק בזכויות גמלאים, אלא הוא מעלה שאלות עקרוניות לגבי הבדלים בגיל הפרישה בין גברים ונשים בהקשר של זכאות לפנסית נכות ואלה נושאים בהם אינה עוסקת באופן מובהק. עוד נקבע כי השאלות העקרוניות המתעוררות בהליך זה אינן עוסקות רק בנושא זקנה או גילנות. נוכח מורכבות השאלות העומדות לדיון (למשל, שוויון מגדרי או זכויות נכים), קיימים ארגונים רבים העוסקים בתחומים אלה, כגון ארגוני נשים או נכים. על כן, צירוף עמותה אחת העוסקת בהיבט של הזקנה, אין בו לסייע בשאלות העקרוניות המתעוררות בהליך. אין סיבה לצרף דווקא את העמותה ולא עמותות או ארגונים אחרים העוסקים בנושאים אלה.

            נימוק נוסף לדחיית הבקשה היה העובדה שלהליך צורפה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שלה הכלים המקצועיים ליתן עמדה הן בהקשר המגדרי והן בהקשר הגילאי.

7.         לאחר ארכות שהתבקשו על ידי המדינה, לצורך הגשת עמדת הנציבות, בסופו של יום, הוגשה הודעה המדינה. בהודעה זו נטען כי בעקבות החלטת בית הדין שהורתה על הגשת עמדת הנציבות, התקיימו דיונים אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בהם נשמעה עמדת הממונה על שוק ההון, הביטוח והחסכון (להלן - הממונה) וכן עמדת הנציבות, בסופם נמצא כי אין מקום לקבל את עמדת הנציבות וכי במרבית הסוגיות העומדות על הפרק עמדת הממונה משקפת נכונה את הדין. מאחר שהמדינה "מדברת בקול אחד", גובשה עמדה אחת שהוגשה לתיק בית הדין.

            עיון בעמדה שהוגשה מעלה כי מבחינה מהותית יש בה חזרה על עיקרי העמדה שהוגשה מטעם הממונה עוד בשלבים מוקדמים יותר של הדיון.

8.         בשלב זה התובעת ביקשה כי עמדת היועמ"ש תוצא מהתיק וכי בית הדין יורה למדינה להגיש ללא דיחוי את עמדת הנציבות.

            בנוסף, העמותה למשפט בשירות הזקנה הגישה בקשה נוספת להצטרף להליך. נקבע כי החלטה בבקשה זו תנתן לאחר שתנתן החלטה בנושא הגשת עמדת הנציבות.

9.         להלן לוז טענות התובעת והיועמ"ש בנושא הגשת עמדת הנציבות:

            (א)        לטענת התובעת, משבית הדין הורה על הגשת עמדת הנציבות, היה על המדינה לפעול בהתאם לה. עוד נטען כי הנציבות אינה משרד ממשלתי אלא גוף סטטוטורי וככזה היא אינה כפופה להנחיות הממשלה או שר התמ"ת (כיום - הכלכלה). התובעת אף הפנתה להחלטת בית הדין הארצי, שאישר את קבלת עמדת הנציבות, שהיא גוף ציבורי בעל התמחות בנושא השוויון בעבודה. למעשה, כך נטען, עמדת היועמ"ש מאיינת את החלטת בית הדין. מכל מקום, העמדה שהוגשה אינה עמדת הנציבות, אלא היא מקצה שיפורים של העמדה שהוגשה בעבר. מעבר לכך, קבלת עמדת היועמ"ש משמעה הסכמה עם הפרשנות לחוק, לפיה הנציבות יכולה לפעול במישור המשפט הפרטי במובנו הצר, אך לא בהליכים בהם המדינה היא צד.

            (ב)        עמדת היועמ"ש היא שבתיק זה המדינה מתייצבת הן כממונה על שוק ההון והן בשם נציבות שויון הזדמנויות בעבודה. המדינה מציגה לערכאות השיפוט עמדה אחת, גם במקרים בהם מציגים גופי המדינה המיוצגים עמדה שונה כתוצאה מהאינטרסים השונים עליהם הם מופקדים (בג"צ 6017/10 אדם טבע ודין נ' שר התשתיות). כלומר, עמדת המדינה המוצגת אינה בהכרח עמדת כל אחד מהגופים בפני עצמו, אלא העמדה שגובשה בסופו של יום לאחר שמיעת העמדות השונות.